<h1>שיטה לא נודע למי — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] מתניתין משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור, ר' יהודה אומ' אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן, זה הכלל כל הניאותין בו ביום טוב משלחין אותו. גמרא. משלחין כלים, בשלמא תפורין חזו למלבש, שאינן תפורין חזו לכסויי, אלא כלאים למאי חזו, וכי תימא חזו למימך עליהו, והא תניא לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן גזרה שמא תכרך נימה אחת על בשרו, וכי תימא דמיפסיק מידי ביני ביני, והא אמ' ר' שמעון בן פזי [אמר ריב"ל] אמ' ר' יוסי בן שאול [אמר רבי] משום קהילה קדושה שבירושלים אפלו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים (ביניהן) [תחתיהן] אסור לישן עליהן, אלא בוילון, והא אמ' עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו, אלא בקשין, וכי הא דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא (דנדש) [דנרש] שרי. (אידך) [פי'] אפלו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן משום שנ' [ויקרא י"ט] לא יעלה עליך. ואלא בוילון, והיא יריעה החוצצת בין הבית והחדר. ואקשינן והא אמ' עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו, ומתעטף בשוליו, הולכך מקבל טומאה אם יגע בו טמא מת או שרץ, וצריך טבילה, ולמה לא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלין טומ', מפני שמתעטף השמש בשולי היריעה כשיש לו קור ולפיכך יש תורת כלי עליו, וכיון דמתחממין כנגדו אסור לעשותו מכלאים שמא (יטעה) [יתעטף] בו השמש. אלא לעולם מידי שישן עליו, ואי קשיא לך הא קא מיתהני מכלאים הכא במאי עסיקינן דשרי לישן עליו בקשין, כלומר מיירי בבגדים קשים שאינן מחממין האדם, ומותר לשכב עליהן אע"פ שמגינין עליו מן הקור. דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא, פיר' נימטא לבד(י) גמדא קשה כמו גמד מסאני [פסחים קי"א ע"א] פ' נכווצו וכל דבר שהוא כווץ קשה, (ודנרש) ונרש שם מקום, ושריא לישיבה מפני שאינו מחמם כלל, אלא מגין מן הצנה שאינה נכנסת בתוכו.
